מד אור

אור נופל ואור חוזר

מד האור קובע את היחס בין מהירות הסגר לבין הצמצם בהתאם לתנאי האור הקיימים ולמידת רגישות החומר הצילומיISO.  מד האור הנו תא פוטואלקטרי הפועל בהתנגדות לאור.

מד האור הבנוי במצלמה נותן קריאת אור חוזר ממוצעת תוך התחשבות בגווני הנושא והעדפה למרכז התמונה.

ישנן מס' שיטות למדידת אור:

אור חוזר הוא אור הנמדד בתוך המצלמה – זה הוא האור הפוגע בעצם, חוזר ממנו ונכנס דרך העדשה אל תוך המצלמה, שם הוא נמדד. אור חוזר נמדד מהמצלמה אל הנושא תוך התחשבות בגווני הנושא.

כמעט כל המצלמות שאנו משתמשים בהן כיום מצוידות במד אור פנימי שמודד אור חוזר.

מדידת אור חוזר – מדידה זו מתבצעת על ידי מד האור המותקן ברוב המצלמות. מד אור זה מודד את כמות האור המוחזרת מהאובייקט, מכיוון שכמות האור המוחזרת מהאובייקט תלויה בבהירותו ובצבעיו, לפעמים יש טעויות בחשיפה.

אור נופל הוא האור אשר נמצא באזור הנושא.

אור נופל נמדד מהנושא אל עבר המצלמה. הוא נמדד באמצעות מד אור ידני.

במדידת אור נופל מודדים את האור שמגיע לנושא ללא התחשבות בגווניו.

כאשר מודדים אור נופל יש לשים את הכיפה הלבנה על מד האור אשר מסננת את האור ומספקת כמות אור הזהה ל 18% אפור

מה זה 18% אפור? בזמנו ישבו מיטב המומחים של קודאק והשאר והחליטו ש"גוף ממוצע" מחזיר 18  אחוז מהאור הנופל (הפוגע בו) עליו. הלכו וחיפשו ומצאו שגוון מסוים של צבע אפור מחזיר 18 אחוז מהאור הנופל עליו. מאז ועד היום קוראים לזה אפור 18 אחוז - וזה שוב גוון של אפור שהאור החוזר ממנו שווה ערך ל 18 אחוז מהאור הפוגע בו.

לפי-כך "פירמטו" את סרטי הצילום לחשיפה נכונה לאור חוזר של 18 אחוז. מה זה אומר?  זה אומר שאם גוף מחזיר יותר אור מ 18 אחוז התמונה תהיה כהה (חשיפת יתר), ואם גוף מחזיר אור פחות מ 18 אחוז התמונה תהיה בהירה (חשיפת חסר).

היה צריך לתאם את מד האור של המצלמה גם למדידת אור שחוזר "מגוף ממוצע" ל 18 אחוז.  לכן ברוב המקרים החשיפה תהיה נכונה, אבל ישנם מספר מקרים שצריך לפצות בחשיפה כלומר לתת יותר חשיפה או לתת פחות חשיפה.

מדידת אור נופל – מדידה זו מתחשבת באור שנופל על המד אור ומגיע הישר ממקורות התאורה. במד אור זה נבצע את המדידה בסמוך לאובייקט המצולם, כך שהאור הנופל על המד אור יהיה דומה ככל האפשר לאור הנופל על האובייקט. מדידת אור נופל אינה אפשרית באמצעות מצלמה אלא רק באמצעות מד אור חיצוני.

מדידת אור נופל, מדויקת יותר ממדידת אור חוזר, שכן היא מודדת את כמות האור האמיתית שנמצאת בסביבת הנושא אל המצלמה, בעוד מדידת האור המוחזר מודדת את כמות האור שמוחזר מאובייקט. כמות זו תלויה בבהירותו וגווניו, לעיתים רבות יוצרת שיטה זו טעויות במדידה.

באור חוזר באותה כמות אור עצמים כהים ועצמים בהירים יתנו תוצאה שונה לחלוטין. כאשר מצלמים קיר לבן וקיר שחור ששניהם נמצאים באותם תנאי תאורה מד האור שבמצלמה שמודד אור חוזר ייתן שתי תוצאות שונות בצורה ניכרת , שכן הקיר השחור יימדד כמשהו חשוך שיש בו מעט תאורה ואז מד האור ייתן המלצה למצלמה לחשיפה מסוימת שתתברר כחשיפת יתר והתמונה תצא בהירה מדי. הקיר הלבן יימדד כמשהו מואר מאוד ומד יאור ייתן המלצה למצלמה לחשוף חשיפת חסר והתמונה תצא כהה מדי. לעומת זאת מד אור חיצוני של אור נופל, ייתן בשתי הסיטואציות תוצאה זהה ומדויקת יותר.

מד אור ומבזק

מד האור החיצוני יודע לזהות אור נופל, אך הרכיב הרגיש לאור שבו מותאם לזהות הבזקי אור קצרים, ולהתעלם מאור אחר, כך מד אור חיצוני יודע להמליץ על חשיפה המתאימה לאור הנפלט מההבזק. השינוי העיקרי יתבצע בערכי הצמצם מכיוון שלמהירות החשיפה השפעה מזערית בעבודה עם מבזקים.

עיקרון פעולת מד האור שבמצלמה

העיקרון שבבסיס מדי האור דומה. בעזרת רכיב רגיש לאור, הם מודדים את כמות האור וממליצים על שלשה נתונים: מהירות תריס,  גודל צמצם , רגישות המצלמה ISO.

שילוב השלושה אמור להביא לחשיפה נכונה. בדר"כ הצלם קובע את הרגישות לאור לכן הנתונים שיתקבלו הם של צמצם וסגר

מד האור אינו יודע מה הוא מצלם, הוא יוצר ממוצע בין כל הגוונים שמגיעים אליו- ממוצע השווה לאפור 18% כלומר כאילו צילמנו לוח אפור שמחזיר 18% מהאור שפוגע בו.

כיצד זה עובד? כאשר אור מגיע מהעדשה אל תוך המצלמה הוא פוגע במראה שמסיטה את האור לתוך העינית של הצלם יכול לראות את מה שהוא מצלם. למראה הראשונה, שבה האור פוגע בזוית של 45 מעלות, ישנו גם תפקיד נוסף. מערכת המראות מעבירה בנוסף לעינית אור ל-2 חיישנים נוספים – הראשון זה חיישן המיקוד והשני זה חיישן מדידת האור.

כל המצלמות היום מכילות מד אור, פריט אשר בעבר לא היה קיים במצלמות כלל. מד האור זהו חיישן שמודד את כמות האור הנכנסת דרך העדשה במספר אופנים: תבניתי – מכלל הפריים; מרכזי –90% ממרכז הפריים והשאר מכלל הפריים; נקודתי – מדידה מנקודה קטנה במרכז התמונה.

ישנם שני סוגים של מדי אור

מד אור חיצוני – שהוא מד אור ידני, מכשיר המסוגל למדוד את העוצמה של האור במקום מסוים. במכשיר ישנה כיפה לבנה שאותה מניחים על הנושא ומפנים אותה לכיוון המצלמה. לאחר לחיצה על כפתור המדידה נקבל קריאה המורכבת ממס' סגר ומס' צמצם לקבלת חשיפה נכונה לאותה נקודה. מד אור חיצוני משמש בעיקר לצילומי סטודיו, לעבודה עם מבזקים. מד אור חיצוני יכול לשמש גם כמודד אור חוזר או אור נופל או אור ממבזק.

מד אור פנימי – בנוי בתוך המצלמה, בחלק האחורי שלה- מאחורי העצמית, קרוב ככל האפשר לחיישן. מודד אור חוזר, את האור החוזר מהאובייקט. מדידה זו נקראת TTL ,Through the Lens -  מדידת אור דרך העדשה. בשיטה זו מד האור מודד את האור שחדר לעצמית, עבר את מגוון העדשות שבה, קמורות וקעורות, והוא ממש בדרכו לחשוף את החיישן ברגע שהסגר יפתח.

סוגי מדידת אור שונות וייחודן

מדידת אור מאזורים שונים בתמונה

במצלמות החדישות של היום יש לנו את האפשרות למדוד את האור מאזורים שונים בפריים או לתת משקל יתר לאזור מסוים. אבל במציאות, אזורים שונים של התמונה מתאפיינים בעוצמות אור שונות במקצת, ולכן כל איזור דורש חשיפה שונה, לדוגמה: הצטלמנו על רקע חלון מואר כשאנו בחדר חשוך יחסית. התוצאה: השמים והרקע קיבלו את החשיפה המתאימה ונראים היטב, אך הפנים שלנו התקבלו כהות מדי ואפילו נראות כצללית מכיוון שהם לא קיבלו את מנת האור הדרושה להם לחשיפה נכונה.

מדידה ממוצעת,תבניתית. שיטה רב אזורית

מודדת את כמות האור הממוצעת מכל אזורי התמונה, מכל הפריים.

בשיטה הממוצעת המצלמה מחלקת את הפריים ל כמה אזורים ועושה ממוצע בין כל האזורים, שיטה זו מתאימה כאשר בתמונה גוונים שונים ואזורים שונים ורבים , ואינה טובה כאשר התמונה מורכבת מגוונים בהירים בלבד או כהים בלבד, או מנושא חשוב וקטן ביחס לרקע.

חיסרון :המדידה הרב אזורית אינה יכולה "לנחש" מהו האזור החשוב לנו, ועלולה לקבוע חשיפה שלא תתאים לאזור זה.  אך בדרך כלל תהיה זו המדידה הטובה ביותר.

מדידה נקודתית

מודדת את כמות האור משטח קטן במרכז הפריים,- כ 3% משטח הפריים (עיגול הנראה בעינית המצלמה).

שימושית כאשר הנושא קטן וישנם הבדלי תאורה גדולים בין הנושא לסביבה. לדוגמא, צילום של אדם על רקע חלון מואר או חסידה לבנה על רקע שיחים כהים. שקיעה, אור אחורי, וכד'.

מדידה זו טובה בצילום מורכב בו הנושא הוא קטן ביחס לרקע או במקרים ויש הפרשי תאורה מאוד גדולים בצילום.

מדידה מרכזית center weighted

מודדת את כמות האור, עם דגש חזק לחלק המרכזי בתמונה-  90% מרכז הפריים ו 10% בשוליים. מד האור מודד את הבהירות מכל שטח התמונה, אך בחישוב החשיפה הדרושה, מתחשב בעיקר בבהירות של מרכז התמונה ונותן חשיבות פחותה יותר לרקע (לא מתעלם ממנו לחלוטין). מודדת את האור מכל הפריים אך נותנת משקל רב ל 25% שבמרכזו.

המקרה הקלאסי הוא תמונה בה הנושא ממוקם במרכז. לדוגמה בצילום פורטרט, שיטה זו מעניקה חשיפה מתאימה למצולם, אך עם זאת מתחשבת גם בבהירות הרקע שמאחוריו.

כאשר רוצים להימנע מאזור חשוך שנמצא במרכז ומטעה את החשיפה.

אפשרויות מדידת אור שונות וייחודן

ממוצע

ממוצע בין המדידה מהמבהיקים והמדידה מהצללים- ניתן למדוד את האור –גם באזורים הבהירים ביותר וגם בכהים ביותר בשתיים או שלוש מדידות שונות – ולבצע ממוצע לחשיפה מיטבית – עדיף לעשות זאת עם מד אור ידני אך אפשר גם עם אור חוזר.

פיצוי חשיפה

מדידה מהצללים וסגירת שתי תחנות צמצם (-2) לקבלת איזור זה עם פרטים.

מדידה מהמבהקים ופתיחת שתי תחנות צמצם (+1.5)  לקבלת איזור זה עם פרטים.

מדידה מכרטיס אפור 18% המצוי בתנאי האור בהם מצולמת התמונה תביא למהימנות החשיפה תוך הקפדה על מניעת הצללת הכרטיס במהלכה.

עדיף להשתמש במדידת אור נקודתית כאשר

תאורה ניגודית – רק איזור אחד מואר

פערי תאורה כאשר יש פערי תאורה בין הנושא לרקע – בתאורה מול השמש, בתאורת חלון, יש למדוד תאורה נקודתית מהנושא כדי לקבלו בפרטים ולא כצללית או ההפך – למדוד את האור מהרקע כדי לקבל את הנושא כצללית.

פערי צבע – כאשר יש פערים בין גווני הנושא לגווני הרקע יש למדוד את האור מהנושא בלבד.

כאשר מצלמים דמות ליד חלון ויש פערי תאורה גדולים ניתן:

למדוד אור נקודתי מהדמות כדי לקבל את דמותה בחשיפה נכונה (חשיפה נכונה של הדמות תוביל לחשיפת יתר של החלון וחוסר קבלת פרטים במראה החלון)

ניתן להגביר את עצמת האור בחדר בעזרת תאורה מלאכותית - מבזק לדוגמה כדי לצמצם את פערי התאורה.