פוקוס

מהי חדות?

חדות באה לידי ביטוי באמצעות קונטרסט בין הפיקסלים. כשאין חדות, המעבר בין פיקסל לפיקסל הוא מאוד הדרגתי ולא קיצוני מבחינת ההבדל בין הגוונים וכשיש חדות ההבדל בין פיקסל לפיקסל יהיה יותר משמעותי. תדמיינו לכם תמונה כזו |||||, אם יש פוקוס אז אני אראה פיקסל לבן, פיקסל שחור וכן הלאה. אם אין פוקוס, אז אני אראה כתם אפור רציף בלי הבדלים. כשיש לנו נושא חד והרקע נראה מטושטש, זה נקרא עומק שדה רדוד. הפוקוס הוא פונקציה של מרחק, כלומר כל מה שבאותו המישור מהמצלמה (באותו המרחק) – יהיה בפוקוס.

כיצד המצלמה מוצאת פוקוס?

בעדשה יש אלמנט/ים שאחראי על הפוקוס. אלמנט זה זז קדימה ואחורה וכשהמצלמה מאתרת קונטרסט, היא עוצרת את המנוע – ויש לנו פוקוס. ההזזה של האלמנט הזה מבוצעת על ידי המנוע של המצלמה או המנוע בעדשה, אם יש כזה. בעדשה בלי מנוע, היא מסתמכת על המנוע של המצלמה, אשר מעביר את התנועה לעדשה באמצעות מברג ובורג שמחוברים בביונט. במצלמות בלי מנוע, כמובן שיהיה פוקוס אוטומטי רק אם לעדשה יש מנוע. אם אין לעדשה מנוע, אז לא תהיה אפשרות להזיז את האלמנט והפוקוס יתבצע ידנית בלבד. מהירות הפוקוס נקבעת על ידי ביצועי המנוע של המצלמה או העדשה.

פוקוס ידני מול פוקוס אוטומטי

בעיקרון, ההמלצה היא תמיד להשתמש בפוקוס האוטומטי. הוא הרבה יותר מדוייק, הרבה יותר מהיר והרבה יותר אמין. הסיבה לכך היא שכשאנחנו מתמקדים עם פוקוס ידני דרך העינית, אנחנו מכוונים את החדות שתהיה עד כמה שיותר חדה, אבל קשה לנו לראות האם הפוקוס יצא בדיוק על העין או שמא ברח לנו לאוזן של המצולם ורק כשאנחנו על המחשב אנחנו מגלים שפספסנו... אנחנו נשתמש בפוקוס ידני במצבים בהם הפוקוס האוטומטי ייכשל, לדוגמה – בצילומי לילה כשאין לנו משהו קונטרסטי כשנרצה לצלם מבעד לרשת או סורגים וכו'. שימוש נוסף בפוקוס ידני הוא בצילום וידאו . הפוקוס האוטומטי מחפש חדות ברמת הפיקסל, ולכן הוא יהיה הרבה יותר מדוייק. העיקר שאת המדידה של הפוקוס תעשו מהמקום הנכון. בסעיף הבא אני אסביר כיצד.

כיצד למצוא פוקוס מהר ויעיל?

כדי לקבל את המיקוד הנכון ביותר, חשוב מאוד להקפיד לכוון את נקודת הפוקוס האמצעית על הנושא שלכם באיזור שבו יש הכי הרבה קונטרסט. 3 דוגמאות לכך

1. אם אנחנו נתמקד על פנים, אז לא נכוון את הפוקוס למצח (שבו אין קונטרסט), אלא לעיניים שהם האיזור הכי קונטרסטי בפנים וגם מבחינת עומק השדה העיניים הם בערך 2/3 העומק

2.  אם אנחנו מצלמים נוף, לא נתמקד על השמיים הכחולים והחלקים, אלא נעשה פוקוס על האופק, עץ רחוק או על בניין רחוק

3.  אם אתם במקרה מצלמים פינגווינים, אל תתמקדו על החלק השחור או על החלק הלבן, אלא על הגבול בין השחור ללבן. אותו כלל תקף גם לגבי נושאים דומים.

מה עוד משפיע על המהירות של המיקוד?

מפתח הצמצם המירבי של העדשה – ככל שהעדשה בעלת מפתח צמצם גדול יותר (מספר F קטן, (כך יותר אור ייכנס ולמצלמה יהיה יותר קל למצוא פוקוס. לדוגמה, בעדשותF/2.8   הפוקוס יהיה הרבה יותר מהיר מאשר עדשותF5.6

מנוע מהיר – בקנון קוראים לזה USM שזה Motor Ultrasonig ובניקון קוראים לו SWM שזה Smart Wave motor ובעצם זהו מנוע שמזיז את האלמנט של הפוקוס מהר יותר

תנאי התאורה – בתנאי תאורה קשים, יהיה יותר קשה למצוא פוקוס מכיוון שיהיה יותר קשה לאתר קונטרסט

הקונטרסט של הנושא – ככל שהנושא יותר קונטרסטי, המצלמה תמצא פוקוס יותר מהר ומדוייק.

פוקוס עוקב מול פוקוס ננעל

פוקוס ננעל - AF-S – One Shot – הפוקוס ננעל בחצי לחיצה ולא זז עד הצילום.

המצב הרגיל שבו אנחנו נשתמש הוא פוקוס ננעל. במצב זה, כשאנחנו בחצי לחיצה על המחשף (הכפתור של הצילום), הפוקוס יינעל על הנושא ולא יזוז כל עוד האצבע שלנו במצב של חצי לחיצה. זה שימושי מאוד כאשר אתם רוצים לשנות את הקומפוזיציה ולמקם את הנושא מחוץ למרכז. שימו לב! אם המצלמה לא מצאה פוקוס, היא לא תצלם במצב זה

פוקוס עוקב – AF-C – AI Servo – בחצי לחיצה הפוקוס ישתנה בהתאם לנושא

אנחנו נשתמש במצב זה כדי לעקוב אחרי אובייקטים שמתקרבים או מתרחקים מהמצלמה. אם האובייקט זז באותו המרחק ממני, אין צורך במצב זה, מאחר ואין צורך לשנות את המיקוד. במצב זה, כל  עוד האצבע בחצי לחיצה, הפוקוס יחפש על מה להתמקד. אם אנחנו נצלם פורטרט ונרצה למקם אותו בשליש, הפוקוס יברח לרקע. שימו לב! במצב זה המצלמה תצלם בכל מקרה, גם אם היא לא מצאה פוקוס

בוחר אוטומטי – AF-A – AI Focus – המצלמה לבד תשנה בין ננעל לעוקב

במצב זה לא מומלץ להשתמש. המצלמה תתחיל במצב של נעילת פוקוס, ואם הנושא יזוז אז היא תתחיל לעקוב אחריו. הבעיה היא שהמצלמה הרבה פעמים תחליט נגד רצונו של הצלם

נקודות מיקוד

חברות המצלמות מתגאות ב-5 ,11 או אפילו 51 נקודות מיקוד במצלמה. אבל בכמה נקודות להשתמש וכיצד להשתמש בהן? התשובה היא – אחת!. ברוב מצלמות הרפלקס, נקודות הפוקוס הצידיות הן לינאריות, כלומר קו של חיישנים שמחפש קונטרסט אנכי או אופקי בלבד. הנקודה המרכזית היא מוצלבת, כלומר מחפשת קונטרסט אופקי ואנכי, ובמצלמות ברמה גבוהה יותר ישנם נקודות מוצלבות נוספות סביב הנקודה המרכזית.

הסיבות להשתמש בנקודה המרכזית הן:

הנקודה המרכזית היא רגישה יותר, מהירה יותר ומדוייקת יותר ולכן אנחנו נעדיף אותה

יותר מהר לעשות חצי לחיצה עם הנקודה המרכזית ולהזיז את המצלמה מאשר להתחיל לבחור נקודות אחרות בעיינית ואז לבצע את הקומפוזיציה.

אם המצלמה תבחר אוטומטית נקודת פוקוס, היא עלולה להתמקד על מה שהכי קרוב או על מה שהכי קונטרסטי וקל לה להתמקד עליו. הרבה פעמים זה לא יהיה מה שהצלם התכוון להכניס לפוקוס.

הערה חשובה: אם מצלמים נושא עם עומק שדה מאוד-מאוד רדוד(לדוגמא עם עדשות כמו F/1.2  או דומות לכך), מומלץ לנקוט במשנה זהירות ואז כן לבחור את נקודת הפוקוס שתכוון בדיוק על האיזור עליו נרצה להתמקד מאחר ובמצבים קיצוניים כאלו, יכול להיווצר הבדל בעקבות התזוזה.

מתי בכל זאת נשתמש ביותר מנקודה אחת? בעיקר כשאנחנו מנסים להתמקד על נושא בתנועה וקשה לנו לשמור אותו בתוך הנקודה המרכזית בלבד.

למצלמות יש כמה תוכניות לשימוש בנקודות הפוקוס: אוטומטי, פוקוס דינמי ופוקוס רגיל

אוטומטי – המצלמה בוחרת מכל נקודות הפוקוס את הנושא הכי קרוב למצלמה.

דינמי – המצלמה מתמקדת על הנקודה המרכזית וזזה הצידה במידה והיא מזהה שהנושא זז

רגיל – זה המצב הנורמלי שעובדים רק עם נקודה אחת

פוקוס בתאורה חלשה

מכיוון שחיישן הפוקוס מחפש קונטרסט ובשביל קונטרסט אנחנו חייבים אור, לרוב המצלמות יהיה קשה להתמקד בתנאים של תאורה חלשה, כאשר הרגישות של המצלמה תלוייה באיכות מנגנון הפוקוס שלה. למצלמות יש 3 דרכים להתגבר על בעיה זו

השיטה של קנון – ברוב המצלמות של קנון, המצלמה תאיר את הסצינה באמצעות הבזקים מהירים מהפלאש המובנה. זה קצת מעצבן ומסנוור, אבל עדיף מאשר תמונה בלי פוקוס

השיטה של ניקון – בניקון, המצלמה תשתמש בנורה מובנית ליד העדשה בשביל להאיר את הסצינה ולעזור למצלמה להתמקד.

מטיל רשת עזר למיקוד – אם אתם מרכיבים פלאש על המצלמה, הפלאש מטיל רשת עזר למיקוד בצבע אדום, אשר תאפשר למצלמה להתמקד על כל דבר במרחק של עד 4 מטרים. בצילומי לילה לנופים רחוקים יותר, כדאי יהיה להתמקד על מקורות אור נקודתיים כדי להשיג את הקונטרסט הנדרש

פוקוס במצבLife View

כל מצלמות הרפלקס החדשות כבר מצוידות באפשרות לראות את התמונה על המסך לפני הצילום, אבל הפוקוס במצב זה הוא מאוד איטי ויש לומר אפילו מתסכל. הסיבה לכך היא שהמצלמה מאתרת את הקונטרסט באמצעות עיבוד התמונה שמגיעה מהחיישן של הצילום, וזוהי דרך הרבה יותר מסובכת ואיטית לעומת חיישן הפוקוס הייעודי של המצלמה.

שיטות לפוקוס מתקדם

כמו בכל תחום בצילום, גם כאן אנחנו יכולים לתמרן את הפוקוס בדרכים שונות שאנחנו מעוניינים בהן.

כפתור נעילת פוקוס – בניקון יש כפתור שנקרא AF-L/AE-L ובפועל אתם יכולים להגדיר בתפריט בדיוק מה הוא יעשה בנעילת חשיפה ופוקוס. אם אתם במצב של פוקוס עוקב ואתם רוצים כן לקבל נעילה של הפוקוס מבלי לשנות מצב פוקוס, לחיצה והחזקה של הכפתור הזה תנעל אותו עד שתשחררו

לכידת פוקוס – במצלמות ניקון יש אפשרות לבצע לכידת פוקוס, שזה אומר שברגע שהנושא ייכנס לנקודת פוקוס שהגדרתם – המצלמה תצלם. מכוונים את המצלמה לפוקוס ננעל, מגדירים שכפתור הצילום ישמש לצילום בלבד ולא למיקוד ואת הפוקוס קובעים עם הכפתור של AF-L. כשתלחצו על כפתור הצילום, הצילום לא יתבצע עד שהנושא יהיה בפוקוס

פוקוס עם כפתור אחורי – במצלמות קנון וניקון יש כפתור AF-On מאחורי המצלמה שלוחצים עליו עם האגודל. היתרון של שימוש בכפתור זה וניתוק הפוקוס מכפתור הצילום הוא שליטה מדוייקת יותר בפוקוס. ברגע שהנושא שלכם בפוקוס, אתם לא צריכים לדאוג יותר לנושא המיקוד ויכולים להתרכז רק בצילום ולא להסתכן בשינוי המיקוד שלכם.

הגבלת פוקוס בעדשה – בחלק מהעדשות קיימת אפשרות להגביל את טווח החיפוש של הפוקוס, לדוגמה 1.8 -∞ או -8∞. זה מאפשר לנו לקבל מהלך פוקוס מהיר יותר למקרה שאנחנו מצלמים רק אובייקטים מרוחקים מאיתנו, ואז העדשה תבצע מהלך מקוצר של הפוקוס במקום לעבור על כך הטווח השלם

שימוש במרחק היפר-פוקאלי – מרחק היפרפוקאלי מגדיר את הנקודת שממנה הכל יהיה בפוקוס. מומלץ להיכנס למחשבון עומק שדה Depth of Field Calculator) ולהכיר את המרחק ההיפרפוקאלי לפי המצלמה, אורך המוקד והצמצם שאתם עובדים איתו. לדוגמה, אם אני ב-24 מ"מ וצמצם F/8  אזי המרחק ההיפרפוקאלי שלי הוא 3.8 מטר ואני אכוון אליו את הפוקוס, וזה אומר שכל מה שבמרחק 2.4 מטר ועד אינסוף יהיה בפוקוס. מכאן אני יכול להעביר את הפוקוס לידני ולנעול אותו ועכשיו אני יכול לצלם מבלי לחשוב בכלל על הפוקוס. זה מאוד שימוש בצילומי רחוב או בצילומים של ילדים היסטריים.

מאקרו עם טבעות הארכה – בצילום מאקרו שבו אנחנו רוצים להשיג את הקרבה המקסימלית, אנחנו נגדיר את הפוקוס ידנית על הכי קרוב שאפשר ונבצע את המיקוד על ידי התקרבות והתרחקות עם המצלמה מהנושא שלנו. זה מבטיח שאנחנו נקבל את יחס ההגדלה הכי טוב שהמצלמה יכולה לספק. טבעות הארכה הן התקנים אשר מתחברים בין המצלמה לעדשה ובעצם מרחיקים את העדשה ממנה וכך מתאפשר לנו להתמקד מקרוב יותר

הערמות פוקוס – אם רוצים לצלם סצינה שבלתי אפשרי לקבל בה עומק שדה עמוק, אנחנו נצלם מספר תמונות כשכל פעם הפוקוס יהיה באיזור אחר בסצינה ולאחר מכן נחבר את התמונות בתוכנת עריכה. טכניקה זו שימושית בעיקר בצילומים של אקסטרים מאקרו, בהם עומק השדה הוא מילימטרים גם בצמצם הכי סגור

עדשות Shift/Tilt ו-Lensbaby – עדשות מסוג טילט/שיפט מאפשרות לנו להטות את העדשה ובצורה זו לקבל עומק שדה הרבה יותר עמוק לפי איזורים שונים בפריים. עדשה אחרת, חמודה וידידותית היא הלנסבייבי. זו עדשה גמישה שמאפשרת להשיג פוקוס סלקטיבי בצורה מיוחדת, על ידי שינוי הזווית של העדשה בדומה ל"מפוח" גמיש

המצלמה לא מצליחה להתמקד

הסיבות הנפוצות לכך שהמצלמה לא מצליחה להתמקד:

פוקוס ידני – העדשה מכוונת למצב של פוקוס ידני ובגלל זה לא ניתן למצוד פוקוס בצורה אוטומטית

אין קונטרסט – המצלמה לא יודעת להתמקד בנושא חסר קונטרסט (קיר לבן למשל) צריך לחפש את המיקוד באזורים הקונטרסטיים או לעבור למצב של פוקוס ידני

פוקוס קרוב מדיי – לכל עדשה יש מרחק מינימאלי שממנו אפשר לצלם. אם היינו במרחק של 30 ס"מ מנושא מסוים אך המרחק המינימלי של העדשה הוא 60 ס"מ לפוקוס לא נקבל פוקוס. הפיתרון – להתרחק מעט מהנושא.

אין מספיק אור – בתנאי תאורה נמוכים קשה למצלמה למצוא פוקוס

אין מנוע בעדשה – ישנם עדשות שאין להם מנוע פוקוס והפוקוס יתבצע בצורה ידנית בלבד

פוקוס אחורי / פוקוס קדמי – לפעמים קורה שהעדשה לא מתמקדת על הנושא בדיוק, אלא קצת מאחוריו או קצת לפניו, זה נקרא פוקוס אחורי ( Back Focus )או פוקוס קדמי ( Front Focus)  בהתאמה. המשמעות היא שצריך לעשות כיול של העדשה עם המצלמה במעבדה כדי לקבל דיוק מושלם, ובמצלמות המקצועיות יותר יש אפילו אפשרות לקבוע את הקיזוז בתפריט המצלמה

צמצם לא מספיק פתוח – רוב המצלמות דורשות מפתח צמצם של לפחות F/5.6   כדי להתמקד. אם מצלמים בעדשה שהיא פחות מכך(לדוגמא F/8) יהיה בלתי אפשרי או קשה יותר למצוא פוקוס.

סוגים אחרים של פוקוס

ישנם סוגים אחרים של פוקוס. החל ממצלמות Range-Finderכמו הלייקה למיניהן ועד למצלמות אשר מודדות פוקוס אוטומטי באמצעות קרן לייזר שמחשבת את המרחק בין המצלמה לנושא. רוב המצלמות מודדות את הפוקוס באמצעות איתור קונטרסט עם חיישן פוקוס ייעודי. יש מצלמות מקצועיות שאפילו מיישמות שני מעבדים ייעודיים למען איתור הפוקוס בצורה המהירה ביותר. העתיד של שיטות המיקוד הוא מאוד מעניין, עם עדשות שנוצרות משדה אלקטרומגנטי ושיטות מיקוד שמאפשרות אפילו להגדיר את נקודת הפוקוס לאחר הצילום במחשב, קוראים לזה  Lytro