לאהוב את מה שיש - ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים - ביירון קייטי עם סטיבן מיטשל
התפתחות אישית
יש משהו מנחם בהרגלים שלנו. משהו מרגיע, צפוי, ודאי, יעיל, נוח, דורש מעט אנרגיה. זה שומר אותנו ועלינו, בתוך אזור בטוח לנוכח כל השינויים סביבנו. ההרגלים האלה נוצרו לא סתם. המוח שלנו זיהה תבניות שחוזרות שוב ושוב, משהו עבד שם. כלומר הצליח לנו, לפחות כמה פעמים, כך שזה נצרב כנתיב מחוזק ברשת הנוירונים שלנו. זה יכול להיות הרגל שאנחנו מודעים אליו, כמו למשל לתלות את המפתחות בכניסה לבית כדי לא לחפש שעות כשאנחנו לחוצים בזמן, או הרגל של תת מודע, כמו למשל רשת האמונות שלנו שנוצרו אולי בגיל כל כך קטן שאפילו אין לנו זכרון לגביהן. הרגלים נוצרים לנו במוח כדי שהוא לא יצטרך להשקיע הרבה אנרגיה כשאנחנו עושים פעולות שחוזרות על עצמן.
אבל פה גם טמונה הסכנה. הרגלים מכניסים אותנו לאוטומט. אוטומט לא דורש מאיתנו אנרגיה, או מחשבה, או לפעמים אפילו מודעות. ומה עם הרגל היה פתרון טוב פעם, ועכשיו הוא כבר לא טוב לי? מה אם אמונה מסוימת שירתה אותי בעבר, אבל היום מגבילה אותי? איך משנים תפיסות כאלה שיחזיקו מעמד? אז על הקושי שבשינוי, יש פרק נפרד.
גם הפרק הזה קשור לכך, אבל מזווית אחרת, יותר אישית ואולי יותר עמוקה. איך בעצם עוזרים לעצמנו להתפתח בתור אנשים?
קודם כל ברור לנו שכדי לשנות משהו נצטרך להשקיע אנרגיה, או אולי עבודה. שינוי לא מתרחש מעצמו. השאלה כמה עבודה נסכים להשקיע, האם היא מעמיקה והאם היא אמיתית, כלומר אנחנו לא משקרים לעצמנו.
אחת השיטות הטובות שמצאתי ליצירת שינוי פנימי במחשבה, באמונה או בהרגלים פחות טובים לנו היא שיטת העבודה של ביירון קייטי. בשיטה זאת, ע"י חקירה פנימית יחסית פשוטה, מגיעים להשתחרר ממחשבות שמגבילות אותנו, מאמונות שכבר לא משרתות אותנו, מתגובות אוטומטיות שכבר לא נוחות לנו. בצד יש מצגת המציגה את עיקרי השיטה, אבל אני ממליצה לקרוא את הספר, ובמובן לתרגל כמה שיותר. מה שיפה בשיטה שלא חייבים שיהיה איתנו עוד מישהו כדי לתרגל, אפשר לעשות אותה לבד.
אז קדימה, לעבודה...