עקרונות לחיים טובים

כששמעתי בפעם ראשונה על תקשורת מקרבת, משהו בעולם שלי הסתדר. נחשפתי לפני כן לספר של סטיבן קובי (שהמלצתי עליו בדף על ניהול זמן ובעוד כמה), והוא דיבר שם על הקשבה אמפתית. הקשבה אמפתית ואוהבת היא כלי מרכזי גם בתהליך הקואצ'ינג שלמדתי. אבל רק כשעברתי סדנה ראשונה של תקשורת מקרבת דברים הסתדרו באמת. דברים שהפריעו לי לפני זה קיבלו מסגרת,  גבולות ברורים, התהליך הפשוט לכאורה שהשפה הזאת מציעה נהיה אפקטיבי. קיבלתי הבנה הרבה יתר ברורה לאיך שהייתי רוצה להתנהל בעולם. אבל בין תאוריה למעשה יש פער עצום. בתאוריה הכל הסתדר לי נפלא. במציאות היה הרבה הרבה יותר קשה ליישם. כל הרגשות האלה... כל הדפוסים המוטבעים מילדות... כל ההרגלים האלה...  זה דורש עיבוד, אימון, תרגול, קבלה עצמית, חמלה עצמית והרבה "כשלונות" בדרך. לכן, אם התחום מעניין אותכם, אפשר ללמוד אותו על יבש מתוך המצגות, יש מלא סרטונים ביוטיוב, לקרוא את הספר המומלץ, אבל בעיניי יש ערך עצום בלעבור חוויה של סדנה (יש כאלה מפורסמות בדף הפייסבוק של הקהילה לתקשורת מקרבת), ולתרגל, המון, בכל מצב. אין לזה תחליף, והתמורה היא כל כך מספקת... אז הנה קצת רקע:

 

תקשורת מקרבת או תקשורת לא אלימה (באנגלית Non violent communication או NVC) היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים (בין אישיים, תוך אישיים, ובין קבוצות ומדינות). עקרונות הגישה הם פשוטים וניתנים ליישום מיידי, אך בשל התניות עבר שלנו היא יחסית קשה להפנמה מיידית. התקשורת המקרבת נמנעת מאלימות ככל האפשר, ומגדירה ברזולוציה יותר גבוהה מהי אלימות ואיך להמנע ממנה. 

 

ד"ר מרשאל השתמש בשתי דמויות - התן והג'ירף - כדי להמחיש את ההבדל בין גישה מקרבת לגישה מרחיקה. הג'ירף מסמל תקשורת מקרבת: יש לו לב גדול, הוא מתחשב בצרכים של האחרים (אוכל עלים גבוהים ומשאיר את הנמוכים לחיות אחרות), רואה לרחוק ולכן צופה בעיות ונותן להן פתרון מראש, אסרטיבי כשצריך. התן לעומתו נובח ומיילל ולכן מרחיק, כשיש בעיות הוא תוקף או בורח.

​

לגישה יש מודל פשוט וקל ליישום, והוא כולל ארבעה שלבים: 

1. תצפית (נקייה מפרשנות / הערכה) - תיאור המצב כפי שנקלט בחושיו של הדובר.

2. רגש (שונה ממחשבה / פרשנות / הערכה) - תחושה פיזית שמרגישים בגוף שהיא מצב הרוח של הבנאדם. לדוגמה: "אכזבה, שמחה, כעס, התרגשות...".

3. צורך - משאב חיוני שבני האדם או יצורים חיים זקוקים לו לטובת קיום פיזי או רוחני. כלל הצרכים של בני האדם הם אוניברסליים. לכל צורך ישנם מספר דרכים למילוי. לדוגמה:" שקט, שלווה, אוכל, ביטחון, חופשיות, יצירתיות, אותנטיות, אהבה, חיבור, קהילה, משמעות...".

4. בקשה (בניגוד לדרישה/תביעה) - תיאור, באופן בהיר ובלשון הווה, של מעשה או התנהגות שהזולת יכול לעשות, על מנת למלא (לפחות באופן חלקי) את הצורך שתואר.

​

ניתן ליישם את המודל דרך שלוש בחירות אפשריות:

1. חיבור עצמי - לאפשר אמפתיה עצמית ע"י שאלה עצמית על הסיטואציה, מה הרגשתי בה ומה היו הצרכים שלי באותו רגע, ולבקש מעצמי בקשה ברורה.

2. ביטוי עצמי כן ואסרטיבי - לבטא את עצמי בצורה מקרבת לאחר ע"י תאור המצב בצורה נקייה מפרשנות ושיפוטיות, תאור הרגשות והצרכים, וניסוח בקשה ברורה, חיובית וברת ביצוע.

3. הקשבה אמפתית לאחר - הקשבה אבטיבית ע"י שאלת שאלות, שיקוף, וניחוש רגשות וצרכים.

 

התקשורת המקרבת יכולה להתקיים בשלושה מימדים:

1. תפישת עולם - זיהוי אלימות, מה לא עושה לי טוב, מה הצרכים שלי ואיזה מהם לא מתמלאים

2. שפה - שפה שמקרבת אנשים במקום להרחיק

3. מעשי - כלי פרקטי של ארבעת השלבים, אמפתיה והקשבה.

​​

ראו לינקים, מצגת מלאה, דפים שימושיים להדפסה והמלצה לספר להעמקה בצד ימין.

​